ניסיתי 7 דרכים להוציא את הבן שלי מהמיטה בבוקר. רק אחת גרמה לו לקום לבד

1. הוא קם לבד. כבר בבוקר הראשון.

חיכיתי לשמוע אם הוא באמת קם.

ב־6:30 כבר שמעתי אותו מתארגן בחדר.

לא קראתי לו אפילו פעם אחת.

הוא יצא מהחדר לבוש.

.2 הפסקתי להיות השעון המעורר שלו.

כמה פעמים אפשר להגיד ״קום״ ולהישאר רגועה?

הייתי מתחילה יפה.
אבל בסוף כבר הייתי מרימה את הקול.
והוא היה מתעצבן שאני לא עוזבת אותו.

אבל איך אעזוב אותו? הוא שוב יירדם.

היום אני יכולה לסמוך עליו שיקום לבד.
אני מכינה קפה, והוא מתארגן.

.3 השעון שלו העיר את כולם. חוץ ממנו.

הייתי שומעת אותו מהחדר שלי.
גם אחותו הייתה מתעוררת ממנו.

והוא? ישן לידו כאילו כלום.

עם הצמיד, אין צלצול שמגיע לכל הבית.
הוא רוטט לו על היד.

הוא לא צריך לשמוע אותו כדי להתעורר.

.4 הוא לא עצלן. בגיל הזה באמת קשה יותר לקום בבוקר.

חוקרים מצאו שבגיל ההתבגרות הגוף נוטה להירדם ולהתעורר מאוחר יותר.
לכן קשה יותר לקום מוקדם לבית הספר.

אז הבנתי שהוא לא עושה לי דווקא.
אבל עדיין הייתי צריכה למצוא דרך שתעזור לו לקום בזמן.

אצלנו, מה שעזר היה להחליף את הצלצול ברטט.

צמיד proper רוטט לו ישירות על היד.
הוא מרגיש את הרטט, בלי שיצטרך לשמוע את השעון.

.5 ״הוא לא קם מכל הרעש הזה. אז מרטט הוא יקום?״

גם אני הייתי בטוחה שהוא פשוט ימשיך לישון.

אבל הצמיד לא נותן רטט אחד וזהו.

הרטט מתחזק בהדרגה, בשלוש רמות, עד שהוא מתעורר.

צמיד proper נבדק על 11,000 אנשים שהתקשו לקום בזמן.
99% מהם התחילו לקום בזמן.

.6 כבר לא צועקת עליו ואז אוכלת את עצמי.

הייתי קוראת לו ארבע פעמים. ואז חמש.
בחלק מהבקרים כבר הייתי מאבדת את הסבלנות.

הוא היה יוצא לבית הספר.
ואני עוד הייתי חושבת על איך שדיברתי אליו.
״למה הייתי צריכה לצעוק עליו ככה?״

היום הוא קם לבד.
ואני כבר לא מסתובבת כל היום עם רגשות אשם.

.7 איך דווקא זה עבד, אחרי כל מה שניסינו?

חמש התראות. שעון רועש יותר. הטלפון בצד השני של החדר.

חודשים של ניסיונות.
ובסוף, עדיין הייתי צריכה להיכנס ולהעיר אותו.

כל הרעש הזה, והוא המשיך לישון.

עם צמיד proper ניסינו משהו אחר: רטט על היד.
וסוף סוף יכולתי לסמוך עליו שיקום לבד.

יש לכם 30 ימי ניסיון לבדוק אם זה עובד גם אצלכם.
אם הצמיד לא מעיר אותו, אתם לא משלמים.